הטעות הנפוצה באוטומציה ראשונה היא לבחור את התהליך הכי כואב. התהליך הכי כואב הוא בדרך כלל גם הכי מורכב, הכי מלא בחריגים והכי קשה להגדרה — ולכן הוא נגמר בשלושה חודשים של עבודה בלי תוצאה שאפשר להראות.
התהליך הנכון להתחיל בו הוא זה שעונה על שלושה תנאים: הוא חוזר הרבה, הוא כמעט תמיד זהה, והוא לא דורש שיקול דעת. גם אם החיסכון בכל פעם הוא שתי דקות, מאה פעמים בחודש זה כבר יום עבודה.
בחברת סחר שעבדנו איתה, המועמד הראשון שהציעו היה תמחור הצעות מחיר — תהליך מורכב עם מאות חריגים. בחרנו במקום זה בקליטת הזמנות שמגיעות במייל: שלוש הקלדות לאותה הזמנה, כמאה פעמים בחודש, בלי שום החלטה בדרך.
האוטומציה הראשונה עלתה לאוויר תוך שבועיים ורצה במקביל לעבודה הידנית עוד שלושה שבועות. בזכות זה, כשהגענו להצעות המחיר — התהליך המורכב — כבר היה אמון, והיה ברור איפה אדם חייב להישאר בתוך התהליך.
כלל אצבע: אם אי אפשר להסביר את התהליך במשפט אחד, הוא לא הראשון. הראשון נועד להוכיח שזה עובד, לא להרשים.
השורה התחתונה
אוטומציה ראשונה נבחרת לפי תדירות ופשטות, לא לפי כאב. הכאב מגיע בתור, אחרי שיש אמון.